אמא תמיד אהבה אותך יותר / דבורה טאנן

262 עמ'

הוצאת מטר

כותב הביקורת: עמית ידידיה 

אני גבר. מה לעשות - ככה נולדתי. וזו, אם לומר את האמת, נקודת פתיחה די גרועה עבור הספר הזה. אם נוסיף לכך את העובדה שלהורי יש עוד 2 צאצאים מלבדי וחמישים אחוז מהם עונים לתואר "אחות", ניתן להבין שהתחושה הראשונית שלי כלפי הספר, לא הייתה נלהבת במיוחד. מצד שני, אחרי הרהור נוסף נזכרתי שיש לי 2 בנות (השלישית בדרך) וגם לאמא שלי יש 2 אחיות (מי אמר גנטיקה...) כך ש...רגע, אולי יש כאן אפשרות להבין קצת יותר את הדינאמיקה וכדאי להקדיש לכך מחשבה שנייה. הרי ספרי הורות רבים מלמדים איך לחנך ולהתייחס לילדים, אבל לא רבים על הקשר שמתפתח בין הילדים, האחיות במקרה זה. לדוגמא – אצלנו היחסים בין הגדולה (6+) לקטנה (4+) עלולים להזכיר לפעמים את היחסים שבין קדאפי למורדים (כולל ההפצצות מן האוויר) אך לרוב הן מקיימות סימביוזת ין ויאנג מושלמת. אצל אמא שלי ואחיותיה המצב סבוך בהרבה. יש הגורסים שמדובר בניסוי מתוחכם בו מוח אחד חולק בין 3 נשים שונות עם יכולות טלקינזיס משופרות. כך שניגשתי לקרוא את הספר בעניין מסויים.

הספר עצמו מכיל מספר רב של דוגמאות (לעיתים רב מדי) ליחסים שונים ומשונים בין אחיות. הוא כתוב בצורה מייגעת מעט שבדיעבד ניכר בה שעיסוקה של המחברת הוא בבלשנות ולא בפסיכולוגיה או בסוציולוגיה. (ישנה גם המילה "אחאים" – כנראה תוצאה של תרגום – החוזרת מספר רב של פעמים בספר ונראית כטעות).

אני מודה שלא הצלחתי לקרוא את הספר ברצף מתחילתו ועד סופו, ומדי פעם מצאתי את עצמי מדלג על קטעים ורץ הלאה כיון שהרגשתי שמיציתי את הנקודה שהמחברת מנסה להעביר, וחיפשתי את הנושא הבא.

הספר עזר לי להבין קצת יותר לעומק את יחסי הגומלין השוררים ביחסים של אימי ואחיותיה, ולבנות מודל מסוים (אם כי אוטופי למדי) שבו ארצה שבנותיי יתייחסו זו לזו בעתיד.

לסיכום: אם אתם גברים ויש אישה בחייכם שיש לה אחות (מכל סוג) ואתם מוכנים להשקיע על מנת להבין טוב יותר את הקשר ביניהן-  זה הספר בשבילכם. זה לא יהיה קל אבל אולי זה ישתלם.

אם אתן נשים זה סיפור אחר לגמרי...