השפעה - הכוח לחולל שינוי

257 עמ'
הוצאת מטר
כותב הביקורת: מתן חיון

הספר הזה הוא בדיוק מה שאתם צריכים כדי להפוך למשפיעים ולמחוללי שינוי!

הספר "השפעה: הכוח לחולל שינוי" מורכב מ-2 חלקים עיקריים. חלקו הראשון מתמקד בכוח לשנות הכל, וחלקו השני מתמקד בלגרום לכך שהשינוי יהיה בלתי נמנע. לא חשוב מי אנחנו, אנשים בכירים, הורים לילדים, סטודנטים, חיילים או בכלל אנשים פשוטים שרוצים לעשות שינוי בחיים שלנו אבל מפסיקים לנסות לחולל שינויים, מהסיבה שאנו מאמינים שזה קשה מדי, וגובל בבלתי אפשרי. בדיוק בשביל זה - ספר זה נכתב. הספר כתוב בצורה איכותית, ומשלב בתוכו תובנות, רעיונות, וסיפורים של עשרות חוקרי התנהגות, מנהיגים עסקיים, ומשפיעים גדולים בתחומי החיים.

(מתוך הספר): "ההבטחה של ספר זה היא שכמעט כל הבעיות העמוקות, המתמשכות והעקשניות שאנחנו מתמודדים איתן במהלך חיינו, בעבודתנו ובעולמנו, ניתנות לפתרון. ניתן לפתור אותן, מפני שהן אינן דורשות פתרונות הקוראים תיגר על חוקי הטבע, הן פשוט דורשות מאיתנו לפעול בצורה שונה. אף על פי שרובנו איננו מיומנים כל כך לגרום לעצמנו ולאחרים לשנות דרכי התנהגות, בכל זאת יש מומחים שעושים זאת כל הזמן." בספר זה אנחנו משתפים את הקוראים בידע שרכשנו. אנחנו (המחברים) מקווים שבאמצעות ההתוודעות אל העקרונות והאסטרטגיות של קומץ משפיעים מבריקים, נעזור לכם להרחיב את טווח ההשפעה שלכם - ובכך לשנות את חייכם לטובה.

הספר מכיל 2 חלקים עיקריים, כל חלק מכיל מספר תתי נושאים. אחד מהם הוא להפוך את הלא רצוי לרצוי: "אנשים לומדים דרכים שבהן יוכלו ליהנות כמעט מכל פעילות, גם אם היא איננה מספקת מעצם מהותה. רק מפני שתשוקה או התנהגות היא טבעית, אין זאת אומרת שלא ניתן לשנות אותה, זה גם טבעי, לעולם לא לצחצח שיניים. ועם זאת אנחנו מלמדים את עצמנו לעשות את הבלתי טבעי. מאפיין אחר של הטבע האנושי, אולי אותו מאפיין שעושה אותנו ליותר אנושיים, הוא יכולתנו לעשות את הלא טבעי ולהתעלות, ובכך לשנות את הטבע שלנו". ההבטחה הזאת היא מאוד משמעותית: אם נצליח למצוא דרך לשנות את ההרגשה הכרוכה התנהגות חיונית, נצליח לגרום להרגלים כפיתיים רעים לעורר אצלנו הרגשה דוחה.

לסיכום: הספר "השפעה - הכוח לחולל שינוי", נכתב ע''י 5 מחברים מופלאים, הספר מלמד את הקורא לנצל היטב את כוחה של ההשפעה, ומביא לידנו את העובדה שאנחנו משפיעים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. ברגע שנדע לנצל את כוחה של ההשפעה, נוכל כולנו להושיט יד ולעזור לאחרים לפעול בצורה נבונה יותר, לגדול מהר יותר, לחיות, להיראות ולהרגיש טוב יותר, ואפילו להציל חיים, כי השמיים הם הגבול - למי שמשפיע !

אז אם בא לכם ללמוד להשפיע, ולשלוט בחייכם - זה הספר בשבילכם, מומלץ !

עסק קטן, הצלחה גדולה / פרופ' רם הרשטין

144 עמ'
הוצאת מטר
כותב הביקורת: שלמה יונה

קראתי את ספרו של רם הרשטין, עסק קטן הצלחה גדולה, לאחר שקיבלתי עותק שלו במסגרת "צו קריאה" של הוצאת מטר.

אפשר לקרוא את הכיתוב שעל הכריכה האחורית של הספר וגם לקרוא את המבוא ואת הפרק הראשון מתוך הספר באתר טקסט. הספר קצר ולעניין. בספרון בן 144 העמודים, ברוטו, תמצאו תוכנית פעולה בראשי פרקים שמשובצת בהצעות למדדים ולמבדקים ולאמות מידה להערכתן בדרך להפוך חלום לעסק קטן למציאות או בדרך להפוך עסק קטן לעסק קטן ומצליח כשמו של הספר. הדוגמאות בספר מתאימות לעסקים קטנים בארץ ויש התייחסות בכל מקום מתאים להבדלים בין עסקים מקומיים (מִסְפרה, למשל) לעומת עסקים שיכולים לספק שרות גם ממרחק (כגון, בניית אתרים באינטרנט) ולעומת עסקים ניידים, כמו למשל של שרברב. אולי שני סוגי היזמים העיקריים שנדמה לי שהספר פונה אליהם הם אלה שרוצים להקים עסק קטן אך נתקלו במחסום וצריכים מדריך מעשי, אך גם אלה שהקימו ותקועים עם בעיות עם לקוחות, או עם הכנסות או עם תחרות ואינם מבינים מה הבעיות וכיצד לפתור אותן או מהן אמות המידה כדי להבין האם יש טעם להמשיך וכיצד או האם לסגור את העסק כמה שיותר מהר ועם מינימום נזק. הספר הזה אינו עוסק בצדדים החשבונאיים והמשפטיים ובכלל אינו עוסק בפרוצדורות בעסק -- זה אינו ספר למי שמחפש ללמוד כיצד לבצע הנהלת חשבונות או כיצד לדאוג לצד משפטי או להתעסקויות בירוקרטיות עם רשויות. בהחלט יכול להועיל ספר משלים לספר הזה שיטפל גם בצדדים הללו של עסק קטן.


דבר שקוסם מאוד בספר הוא שנושאים שנראים מפחידים ונדמה שידרשו ממון והשקעה רבים ומומחים שיגזלו זמן רב וידרשו כסף רב, נושאים אלה מטופלים ומוסברים בפשטות ובשיטת עשה זאת בעצמך וביניהם: סקר שוק, מיצוב, בידול, שיווק, פרסום ועוד. אפילו רק בשביל ההזדמנות להכיר את המושגים ואת הצורך בכל אלה ולקבל הדרכה של הצעדים הראשונים שווה לקרוא את הספר הזה ואפילו למי שאין לו כוונה להקים עסק. למי שיקים עסק זה מידע רב ערך ולמי שלא מתכוון, זה עדיין יכול לשמש ידע כללי שימושי. למשל, לבדוק כל דבר ודבר עם לקוחות בפועל ועם לקוחות פוטנציאלים כדי לקבל את נקודת המבט של הלקוחות -- חשוב מאוד שלא ליפול להטיות מתוך מה שנראה ליזם כמו הדבר הנכון או מה חושבים הקרובים לו ובני משפחתו -- בסופו של דבר מי שישלם יהיה הלקוח ולכן הדעות של הלקוחות עדיפות ונחשבות יותר מאשר אלה של בני משפחה ושל חברים. דוגמה לכך היא בחירת שם העסק: לבדוק עם לקוחות ולא להסתפק בכך שהרעיון עבר יפה אצל בני המשפחה.


הרעיונות בספר לא מפתיעים: צריכים להיות אנשי מקצוע טובים, צריך שיהיה דחף, מחוייבות ויכולת כדי להקים וכדי להחזיק עסק כזה שמצליח; צריכים למצוא נישה שיש בה מספיק לקוחות שמשלמים ולבדוק שאפשר להרוויח יפה; צריך לדאוג לבידול, למיצוב, לשיווק, ליתרונות יחסיים; צריך לדאוג לשרות טוב לפלח הגדול של הלקוחות שמרוויחים מהם ולדעת להתנתק מלקוחות שהם יותר מטריחים ומפריעים: כמו שאומרת הכותבת "לתת ללקוח תמיד את ההרגשה שהוא צודק" ואין זה אומר שהלקוח תמיד צודק! הספר אינו רק מפרט את הדברים שצריך לדאוג להם ואינו רק נותן סדר מעשי אחד אפשרי כדי לבצע אותם צעד אחר צעד, אלא גם מסביר בתמציתיות כיצד לעשות זאת -- את הנותר יש לעשות מתוך הבנת התחום שבו אתם מומחים ורוצים להקים בו עסק וכנראה תוך כדי התייעצות מתמדת עם אנשים מנוסים שכבר למדו דבר או שניים ושכבר נכשלו ויודעים להבנות מכישלונות.


הספר מחולק להקדמה ולעשרים פרקים קצרים כאשר כל פרק מהווה צעד בדרך להפוך לעסק קטן מצליח. הפרקים קצרים ומתומצתים ומסתיימים כל אחד ואחד בטיפים שמסכמים את הרעיונות של אותו הפרק. בתמציתיות ובתכליתיות של הספר טמונים יתרונותיו: הוא משמש לקריאה קלה ומזמין קריאות קצרות עם הפוגות ומאפשר לקורא חסר הסבלנות שאצה לו הדרך או לזה שמחפש את המתכון לקבל את מבוקשו. הקריאה קלה וברורה. יתרונות אלה מטבע הדברים גם מהווים אחד הצדדים של חרב פיפיות: מי שמבקש להעמיק או להבין גם את ה-"מדוע" ולא רק את ה-"מה" ואת ה-"איך", יצטרך לחפש בעצמו כיצד המחבר הגיע לתובנות שלו ועל מה הוא מסתמך -- אין מראי מקום ואין תימוכין לטענות הרבות שבספר -- גם אין הצגה של אלטרנטיבות ודיון ביתרונות ובחסרונות. יחד עם זאת, אחרי גמיעת הידע והדרך שמתווה המחבר בספר זה צריכה להיות לקורא תמונה ברורה של האסטרטגיה ושל כמה מושגים ומונחים -- עם אלה בנקל אפשר לאתר בעזרת עובדי ספרייה או מוכרים מנוסים בחנות ספרים או בעזרת המלצות באינטרנט למצוא ספרים מעמיקים יותר או אנשים שיכולים לספק גם את ה-"מדוע" וגם את התמונה הכוללת יותר של איך העצות המעשיות שפורש המחבר בספר ממוקמות במציאות לצד תוכניות פעולה שונות לטובת אותה המטרה.



המבוא משמש מעין מבחן עצמי לאישיות של היזם וההנחה היא שנטייה למקצועות מסוימים מגדירה אתכם כבעלי אישיות מסוימת. המציאות מראה שגם אנשים בעלי אותם המקצועות מפגינים סוגים רבים ושונים של אישיות ושל התנהגויות ושל תרבות ומניעים שונים ולטעמי הפישוט שהביא להנחה הזאת מתאים אולי לאנקדוטות אך ספק אם עומד במבחן מדעי מסודר. כל הסיפור הזה מזכיר לי מאוד את נושא "סגנונות הלמידה" בחינוך, שעליו כתבתי בעבר בהרחבה ביומן הרשת שלי, ואת אינסוף המבדקים והבחנים השונים שמציעים בחינם ובתשלום באינטרנט ובאמצעים אחרים לאנשים כאשר כל הסיפור כולו אינו מעוגן בשום תשתית תיאורטית שעובדת באופן יציב במבחנים מדעיים מסודרים. יחד עם זה, נושא האישיות של יזם בעסקים קטנים הוא נושא שנחקר לא מעט ואני משער שפישוט היתר שהביא המחבר היה על מנת שלא להכביד על הקורא וכדי להגיע לעיקר ולשמור על כל הסיפור פשוט וסביר מבלי להיכנס לפרטים יתר על המידה -- כנראה שהאיזון הזה חשוב ובפרט בפתיחה של הספר.


מסר שעובר כחוט השני לאורך פרקיו של הספר הוא שיש החלטות שנסיגה מהן או שינוי שלהן הוא דבר שיכול להמיט אסון ולהביא לסגירה של העסק. נדמה לי שההפחדה העקבית כנגד שינויים (או ההרתעה מפני זיגזגים עד להבנה נכונה של השוק) מגיעה ממקום טוב של "מוטב לתכנן, להבין ולהתכונן מראש וליזום נכון מאשר להגיע למצב של תגובה ושל היגררות ושל אובדן שליטה". יחד עם זאת, אני לומד שישנם לא מעט יזמים שדווקא היכולת שלהם לנסות כיוון אחד ולהבין בשלב מסוים ש-"זה לא זה" ולהיות אמיצים מספיק כדי לעצור הכול ולשנות כיוון בבת אחד, דווקא זה אחד מסודות הצלחתם. יש פודקאסט מעניין ומחכים, אמנם בנושא סטארטאפים של טכנולוגיה באינטרנט, בסדרת "רוורס עם פלטפורמה" שכדאי להאזין לו, פודקאסט מספר 49 -- סטארטאפ זיגזג.


אני מציע למי שיקרא את הספר הזה ומתכוון ליישם לקרוא גם את הספר "4 שעות עבודה בשבוע" מאת טימותי פריס (הוצאת ידיעות ספרים), שעוסק גם הוא בבניית עסק קטן אך הדגש שלו הוא איך להקים ולתחזק אותו ולהרוויח ממנו תוך כדי הקדשת מינימום זמן ומאמץ כדי להקדיש את יתרת הזמן ואת רוב הזמן של היזם להנאות החיים ולטיולים בעולם או כדי להקים ולתחזק עוד עסקים קטנים נוספים שיתרמו עוד להכנסה נוספת -- הרעיונות מעניינים ומקוממים ומלהיבים ומעוררי פליאה כאחד והם נראים פחות ופחות בלתי-אפשריים בעולם השטוח והגלובלי והמקושר שיש לנו היום הודות לרשת האינטרנט ולתהליכים מתקדמים של שרשראות אספקה ומשלוח.


לסיכום, הספר הקצר הזה מסכם נושאים רבים ומגוונים שצריכים להיות חלק מארגז הכלים של יזם של עסק קטן כדי להגיע להצלחה בצורה תמציתית, תכליתית ומעשית. במחיר של ארוחת צהריים אפשר לקבל גישה לידע הזה שישמש כשלד לתוכנית האמיתית שלכם להקמת עסק או לחלופין לשמש לכם כידע כללי מעורר מחשבה ועניין. שווה קריאה.

את הביקורת אפשר לקרוא גם ביומן הרשת שלי. הקישור הישיר לביקורת: http://shlomoyona.blogspot.com/2011/05/blog-post_8375.html.

טרזן יופיע פתאום/ עמוס טלשיר

304 עמ'
הוצאת מטר
כותבת הביקורת: עינבל ויסמן


ספר התבגרות שטרם קראתי כמותו, ספר התבגרות שנגע לי בדיוק במיתרים הכי רגישים. המיתרים שנמתחים לנו שוב ושוב כל מלחמה. עודף הרגישות שלנו כחברה ישראלית בה מיטב ילדיה נהרגים על מזבח המדינה.

עמי, איציק, חיים, משה ודמויות נוספות לוקחות אותנו לתוך הזכרונות שלהן ודרכי החשיבה היחודיות של כל אחד ואחת.

תמיד אומרים שכל אדם חושב אחרת. מדהים כיצד עמוס טלשיר, המחבר, הצליח לגעת ביחודיות של כל דמות. בספר הזה כל דמות שמספרת היא דמות עגולה. והעולם הנולד מתוך הספר הוא עולם אמיתי, מציאות ישראלית קשה ומכאיבה שבמקביל מעוררת געגועים.

“ אה, הנה השוטר שרודף אחרי", אמר עמי כשראה לפתע את סוויסה חולף על הכביש באסקורט הלבנה שלו.

“תגיד, אתה חי בסרט?” שאלה התימנייה.

“לא, באמת, השוטר הזה רודף אחרי מאז שחבר שלי רצח את אבא שלו".

“למה הוא רצח את אבא שלו?” שאלה זנב הסוס.

“כי אבא שלו תקף את אבא שלי והפך אותו לנכה.”

החיילות הביטו זו בזו ובעמי וחיפשו רמז לבדיחה או לחוש הומור מוזר, אבל עמי עמד שם, משוכנע שאין כמו האמת, והן בוודאי יאמינו לו. (עמוד 83)

חזיזה אבא של משה תוקף במפתח שוודי את אבא של עמי מפקד בסיס חיל האויר, אשר הופך נכה ומאבד את יכולתו לטוס.

משה הורג את אביו ונכנס לכלא לשנים ארוכות. עמי עושה הכל בכדי לנסות לשחרר את משה מהכלא, ומבקש מאחיו הבכור הטייס, בועז, למסור לנשיא בקשת חנינה עבור משה. בועז אמור לקבל אות מהנשיא. אבל בועז נופל במילוי תפקידו, משה נשאר בכלא ועמי מאבד אח.

בין לבין יש מלחמות וחברים נהרגים או נפצעים. יאיר מאבד את רגליו. אלברט אזולאי מאבד את חייו לא לפני שהופך לחייל האהוב ביותר בסיני. חיים מקבל הלם קרב וסוחב אותו לאמריקה כמו מזוודה מלאה עשן וזכרונות רעים.

הסיפור ממשיך ותסתבך, ועם זאת נעשה פשוט יותר ויותר. עמי חי חיים אימפולסיבים אך רציונלים, לפי הרציונאל האישי שלו. חבריו ובני משפחתם כולם גיבורים בסיפור, מזיזים הרים וגבעות ושומרים על המעגל שלהם, החברים שלהם ובני משפחתם כמיטב יכלתם.

הם נפגשים בהלוויות ובאזכרות.

סביב הקברים הקשר נמשך, האהבה בין החברים מתקיימת. ואהבת לרעך כמוך.

במהלך קריאת הספר בכיתי הרבה. אני שופטת ספרים טובים וסרטים טובים במדד הדמעות. לפי מדד הדמעות שלי, זהו ספר מרגש, נוגע ללב ומתאים לקהל יעד רחב. יהיו כאלו שיקראו בו בלי להזיל ולו דמעה אחת, ויהיו כאלו שיתרגשו ויבכו. המקום הטוב ביותר לבכות קצת על מר גורלנו כחברה רוויית מלחמות ואהבה זה כאן, בספר כזה.

אני רוצה להודות להוצאת מטר על ההזדמנות לקרוא את הספר וכן להודות מקרב ליבי לעמוס טלשיר. אם עמי הוא עמוס, כפי שקיוויתי לעצמי במהלך הספר – אז לך, עמי, תודה שחלקת את הסיפור שלך ושל חבריך ומשפחתך.

אני חושב שאני אוהב אותך / אליסון פירסון

384 עמ'

הוצאת מטר

כותבת הביקורת: עדי ברטשניידר

כשהוא מופיע על גבי המסך - הוא מטריף את הנערות ומכניס אותן לסערת חושים אחת גדולה.

הן מנשקות את הפוסטרים שלו שתלויות על קירות חדרן (עד שצבעם הופך ללבן), כשהוא לבוש במחלצות שמבלבלות להן את החושים.

שיערו הארוך מתנפנף ומגלה מדי פעם את עיניו המצועפות בעוד קולו פורט על ליבן המאוהב כאמן גיטרה מיומן.

מכונת השיווק המשומנת שחיה בזכותו סוחטת כל פרוטה מדמי הכיס שבידן, טווה סיפורים, מחשבות וקורות חיים מרתקים ו'אישיים' שכל אחת ואחת מהן נוצרת בליבה במחשבה שהנה, היא-היא זו שאת ליבה שבה, ורק היא מתאימה לו כמו כפפה ובאמת מבינה ללבו השביר.

לא. אני לא מדברת על ג'סטין ביבר, האליל הנוכחי של נערות העולם.

ג'סטין הוא לא נראשון (וכנראה גם לא האחרון) ולפניו נערים-גברים רבים הרטיטו לבבות של נשים בהתהוותן.

אליסון פירסון החזירה אותי לתקופת נערותי בשנות ה-70 (מלפני הרטרו שחוזר לשם כיום) כבר מהדף הראשון.

הנערץ האלמותי היה אז דיוויד קסידי - וכל בנות כיתתי פינטזו עליו וסיפרו על מעלליו.

מקורות המידע - כמו בבריטניה ובווילס, שם מתרחש הסיפור - היו עיתוני הנוער ש'סיקרו' ושיקרו כמעט על כל פיסת מידע, שכולנו גמענו בשקיקה.

ואפילו אני, שרגליי תמיד ניטעו חזק בקרקע, השגתי מדבקה של הבייבי-פייס הזה - והיא מודבקת שמורה מכל משמר עד היום ביומן האישי שלי - הרחק מעינה הצופייה של אמי.

"אני חושב שאני אוהב אותך" מיטיב לתאר תקופה מאושרת ובעייתית בחייה של בת העשרה הצעירה האופיינית, עם מלכת הכיתה והרצון למצוא חן, עם הורים מדור ישן שמשפיעים על חיינו גם אחרי 20 שנה ויותר. על נעלי הפלטפורמה שחוזרות עכשיו לאופנה, על אבו-עגילה או פרמננט בשיער, על אהבות וחברות אמת, על ריגושים מהבנים ה'אמיתיים' ונשיקות ראשונות ועל פנטזיית ילדוּת שקורמת עור וגידים - בניגוד לשכל הישר - ומלמדת אותנו שגם אם השנים עברו - כנראה שאף פעם לא מאוחר.

אני חושבת, שאני אוהבת, את הספר - והנוסטלגיה - שהביא לחיי.

אמא תמיד אהבה אותך יותר / דבורה טאנן

262 עמ'

הוצאת מטר

כותב הביקורת: עמית ידידיה 

אני גבר. מה לעשות - ככה נולדתי. וזו, אם לומר את האמת, נקודת פתיחה די גרועה עבור הספר הזה. אם נוסיף לכך את העובדה שלהורי יש עוד 2 צאצאים מלבדי וחמישים אחוז מהם עונים לתואר "אחות", ניתן להבין שהתחושה הראשונית שלי כלפי הספר, לא הייתה נלהבת במיוחד. מצד שני, אחרי הרהור נוסף נזכרתי שיש לי 2 בנות (השלישית בדרך) וגם לאמא שלי יש 2 אחיות (מי אמר גנטיקה...) כך ש...רגע, אולי יש כאן אפשרות להבין קצת יותר את הדינאמיקה וכדאי להקדיש לכך מחשבה שנייה. הרי ספרי הורות רבים מלמדים איך לחנך ולהתייחס לילדים, אבל לא רבים על הקשר שמתפתח בין הילדים, האחיות במקרה זה. לדוגמא – אצלנו היחסים בין הגדולה (6+) לקטנה (4+) עלולים להזכיר לפעמים את היחסים שבין קדאפי למורדים (כולל ההפצצות מן האוויר) אך לרוב הן מקיימות סימביוזת ין ויאנג מושלמת. אצל אמא שלי ואחיותיה המצב סבוך בהרבה. יש הגורסים שמדובר בניסוי מתוחכם בו מוח אחד חולק בין 3 נשים שונות עם יכולות טלקינזיס משופרות. כך שניגשתי לקרוא את הספר בעניין מסויים.

הספר עצמו מכיל מספר רב של דוגמאות (לעיתים רב מדי) ליחסים שונים ומשונים בין אחיות. הוא כתוב בצורה מייגעת מעט שבדיעבד ניכר בה שעיסוקה של המחברת הוא בבלשנות ולא בפסיכולוגיה או בסוציולוגיה. (ישנה גם המילה "אחאים" – כנראה תוצאה של תרגום – החוזרת מספר רב של פעמים בספר ונראית כטעות).

אני מודה שלא הצלחתי לקרוא את הספר ברצף מתחילתו ועד סופו, ומדי פעם מצאתי את עצמי מדלג על קטעים ורץ הלאה כיון שהרגשתי שמיציתי את הנקודה שהמחברת מנסה להעביר, וחיפשתי את הנושא הבא.

הספר עזר לי להבין קצת יותר לעומק את יחסי הגומלין השוררים ביחסים של אימי ואחיותיה, ולבנות מודל מסוים (אם כי אוטופי למדי) שבו ארצה שבנותיי יתייחסו זו לזו בעתיד.

לסיכום: אם אתם גברים ויש אישה בחייכם שיש לה אחות (מכל סוג) ואתם מוכנים להשקיע על מנת להבין טוב יותר את הקשר ביניהן-  זה הספר בשבילכם. זה לא יהיה קל אבל אולי זה ישתלם.

אם אתן נשים זה סיפור אחר לגמרי...

מדינת הסטארט אפ / דן סינור ושאול זינגר

259 עמ'

הוצאת מטר

כותב הביקורת: דור בביוף

ישראל תמיד מפתיעה אותי בכל פעם מחדש כשאני גולש באתרי חדשות מחו"ל או במקרה רואה ערוץ מחו"ל בטלוויזיה. אנחנו מדינה קטנטנה, ממש פצפונת, עם מעט אזרחים, ועושים רעש בכל העולם. המחברים חשבו שכבר יש ספר שמסביר למה ישראל כל כך מפותחת (מבחינה כלכלית, אבל לא רק), וכשנוכחו שאין, פשוט כתבו אותו. לפיכך, הספר מתיימר להסביר לעולם את הצלחתה הכלכלית של ישראל, בדגש חזק על סטארט אפים. אם להסתמך על ההצלחה שלו בעולם, גם אם הוא לא הצליח, לפחות הוא עזר מעט בהסברה.

הספר מתחיל טוב. אי אפשר לקרוא אותו מהר כי הוא מכיל הרבה נתונים (אבל לא מעמיס יותר מדי, אציין לזכותו) והרבה חומר למחשבה. הוא משלב בתוכו שמות חשובים (שאיך זה שלא הכרנו אותם?), מנהלי חברות ואפילו את שמעון פרס, נשיא המדינה, שאף כתב הקדמה מופתית לספר. מעניין וקולע.

לקראת הסוף הספר מתחיל קצת להימרח ולהיסחף. הנקודות העיקריות הן על כך שמדינת ישראל היא מדינה של עולים, וכל עולה שלא נרתע מהתחלה חדשה הוא בעל אופי של יזם; שחוסר ההיררכיה בצבא ובממשלה עושה חסד עם הישראלים; ושהצבא תורם רבות לעיצוב אופיים של יזמים מצליחים. ההנחה שהיהודים פשוט חכמים יותר הוזכרה בהתחלה אבל כמובן שלא נלקחה ברצינות. (למרות שזה יכול להיות נושא מעניין למחקר. יכול להיות שיש לנו מוח רזרבי באף.)

מאינספור ההערות לומדים להתעלם במהלך הקריאה, וחוץ מהן, הכתיבה טובה. הפריעו לי קצת ההשוואות הרבות של נתונים מישראל לכל מיני נתונים לא קשורים (מה לישראל ולטקסס?) רק כדי לנקוב באחוזים גבוהים. בכל מקרה, זה בא במטרה טובה: להעלות את ערכה של ישראל בעיני העולם ובעיני הישראלים עצמם. כי הרי כשאנחנו אומרים שאנחנו ישראליים אנחנו מתכוונים שיש לנו אף גדול, כרס מחמד, ושאנחנו ברברים וחסרי נימוס אך חכמים. אחרי הספר הזה יהיה לכם קצת יותר קשה לזלזל בישראל.

לסיום: ספר מעניין על איך ישראל הפכה ל"מדינת סטארט-אפ" כלכלית עצומה. למרות שיש בו כמה קטעים מיותרים, השאר מרתק. מומלץ.

מסעותיי עם ורה / אדית זק

216 עמ'

הוצאת מטר

כותב הביקורת: חיים אביבי

הספר "מסעותיי עם ורה" הוא ספר זורם ומרתק לדעתי, מעצם עיסוקו במקביל בשני דורות, דור השואה ודור שני לניצולים, מנקודת מבטה של ילדה.

הסיפור משאיר צורך לדעת עוד ולשמוע עוד על תקופת השואה מתוך סדרת סיפורים לפני השינה המסופרים על ידי הדור הראשון לדור השני, וסוחבים על גבם את היכולת לנתח ולהסביר את התנהלות המשפחה בשני הדורות.

המספרת, במרבית העלילה, מביאה את הדברים מנקודת המבט של ילדה בגן חובה/כיתה א', דבר המאפשר לספר את הסיפור העצוב מזווית קלה ונוחה יותר לקורא. כך, כבר בעמוד הראשון, מספרת ורה הילדה על מקור שמה, כשהיא מספרת את סיפורה המזעזע של דודתה ורה כילדה, שנעלבה בבית הספר מהקנטה של ילדה אחרת: "אז ורה לקחה את התיק בסערה מהכיתה. היא רצה לאורך פסי הרכבת לכיוון הבית, אבל אז פחדה שאמא תכעס עליה מאד ובדיוק באותו רגע התקרבה רכבת וורה זרקה את עצמה על הפסים."

מעבר לסיפור המשפחה, מוצג סיפור התקופה בארץ מהגעת הניצולים לחיפה ועד קליטתם לחברה הישראלית הצברית – הזווית הילדותית מוסיפה חן והומור לסיפור ומייצרת את האווירה הנוחה להכלת הסיפור המזעזע של הדור הראשון והבנת השפעות דור זה על צאצאיו.

ורה מספרת בהומור "עצוב" על חרדת הנטישה שלה, על אוכל בכלל ועל האובססיה של אמה ואחותה להאכיל אותה בפרט, על סירובה העקשני לאכול, על חיבתה לחדר השירותים כאי של שקט, על האנשים עם המספר ביד בין אם הם חברי משפחה ובין אם זרים שנקרו בדרכה, על ההמתנה התמידית של אמה לבת שאיבדה, על השתדלותו והתנצלותו של אביה בפני אחרים לעומת החוזק שלו בבית, על היחס לחגים בביתה, על היחס לאלוהים, על הרצון שלה להיות ישראלית כחברותיה או אמריקאית כמו אחותה והז'ורנלים מאמריקה ועל יחסה של אמה לשינויים אלו (ורה קונה חולצת מלחים ואמה מגיבה: "פסים? פסים? קנית חולצה עם פסים? הבת שלי תלבש פסים?...אני שרפתי הכול כשחזרנו, הכול, ונשבעתי שבחיים יותר לא יהיו לי פסים...אבל אמא, אמרתי בשקט, ...אניקה אמרה שזה הכי מודרני עכשיו...כל אמריקה הולכת עם זה...אמריקה שממריקה, המשיכה לבכות, מה הם מבינים?"), על החבר הראשון, על סבתה שהצליחה לצאת מברה"מ ועל מערכת היחסים המבינה שנרקמה ביניהן, על תקופת הצנע, על פרשת קסטנר, על התבגרותה ובעיקר על מערכת היחסים שלה עם אמה שתרמה לספר פניני מחשבות ותובנות של ילדה על החיים.

הסיפור כתוב יפה, אם כי, לטעמי האישי, היה עדיף לקבל אותו מנקודת מבט בוגרת יותר של ורה הנערה.

כמו כן הסוף נראה כברירת מחדל לסיום ספר ולא לסיום סיפור...