304 עמ'
הוצאת מטר
כותבת הביקורת: עינבל ויסמן
ספר התבגרות שטרם קראתי כמותו, ספר התבגרות שנגע לי בדיוק במיתרים הכי רגישים. המיתרים שנמתחים לנו שוב ושוב כל מלחמה. עודף הרגישות שלנו כחברה ישראלית בה מיטב ילדיה נהרגים על מזבח המדינה.
הוצאת מטר
כותבת הביקורת: עינבל ויסמן
ספר התבגרות שטרם קראתי כמותו, ספר התבגרות שנגע לי בדיוק במיתרים הכי רגישים. המיתרים שנמתחים לנו שוב ושוב כל מלחמה. עודף הרגישות שלנו כחברה ישראלית בה מיטב ילדיה נהרגים על מזבח המדינה.
עמי, איציק, חיים, משה ודמויות נוספות לוקחות אותנו לתוך הזכרונות שלהן ודרכי החשיבה היחודיות של כל אחד ואחת.
תמיד אומרים שכל אדם חושב אחרת. מדהים כיצד עמוס טלשיר, המחבר, הצליח לגעת ביחודיות של כל דמות. בספר הזה כל דמות שמספרת היא דמות עגולה. והעולם הנולד מתוך הספר הוא עולם אמיתי, מציאות ישראלית קשה ומכאיבה שבמקביל מעוררת געגועים.
“ אה, הנה השוטר שרודף אחרי", אמר עמי כשראה לפתע את סוויסה חולף על הכביש באסקורט הלבנה שלו.
“תגיד, אתה חי בסרט?” שאלה התימנייה.
“לא, באמת, השוטר הזה רודף אחרי מאז שחבר שלי רצח את אבא שלו".
“למה הוא רצח את אבא שלו?” שאלה זנב הסוס.
“כי אבא שלו תקף את אבא שלי והפך אותו לנכה.”
החיילות הביטו זו בזו ובעמי וחיפשו רמז לבדיחה או לחוש הומור מוזר, אבל עמי עמד שם, משוכנע שאין כמו האמת, והן בוודאי יאמינו לו. (עמוד 83)
חזיזה אבא של משה תוקף במפתח שוודי את אבא של עמי מפקד בסיס חיל האויר, אשר הופך נכה ומאבד את יכולתו לטוס.
משה הורג את אביו ונכנס לכלא לשנים ארוכות. עמי עושה הכל בכדי לנסות לשחרר את משה מהכלא, ומבקש מאחיו הבכור הטייס, בועז, למסור לנשיא בקשת חנינה עבור משה. בועז אמור לקבל אות מהנשיא. אבל בועז נופל במילוי תפקידו, משה נשאר בכלא ועמי מאבד אח.
בין לבין יש מלחמות וחברים נהרגים או נפצעים. יאיר מאבד את רגליו. אלברט אזולאי מאבד את חייו לא לפני שהופך לחייל האהוב ביותר בסיני. חיים מקבל הלם קרב וסוחב אותו לאמריקה כמו מזוודה מלאה עשן וזכרונות רעים.
הסיפור ממשיך ותסתבך, ועם זאת נעשה פשוט יותר ויותר. עמי חי חיים אימפולסיבים אך רציונלים, לפי הרציונאל האישי שלו. חבריו ובני משפחתם כולם גיבורים בסיפור, מזיזים הרים וגבעות ושומרים על המעגל שלהם, החברים שלהם ובני משפחתם כמיטב יכלתם.
הם נפגשים בהלוויות ובאזכרות.
סביב הקברים הקשר נמשך, האהבה בין החברים מתקיימת. ואהבת לרעך כמוך.
במהלך קריאת הספר בכיתי הרבה. אני שופטת ספרים טובים וסרטים טובים במדד הדמעות. לפי מדד הדמעות שלי, זהו ספר מרגש, נוגע ללב ומתאים לקהל יעד רחב. יהיו כאלו שיקראו בו בלי להזיל ולו דמעה אחת, ויהיו כאלו שיתרגשו ויבכו. המקום הטוב ביותר לבכות קצת על מר גורלנו כחברה רוויית מלחמות ואהבה זה כאן, בספר כזה.
אני רוצה להודות להוצאת מטר על ההזדמנות לקרוא את הספר וכן להודות מקרב ליבי לעמוס טלשיר. אם עמי הוא עמוס, כפי שקיוויתי לעצמי במהלך הספר – אז לך, עמי, תודה שחלקת את הסיפור שלך ושל חבריך ומשפחתך.
